שלום, אני אלוהים

אני יכול לראות הכול, ליצור הכל, לשלוט בהכל, אני השליט הבלתי מעורער של העולם. אז למה אני כל כך בודד? בהתחלה זה היה מהנה ומעניין, לצפות על כדור הארץ נוצר, לעזור לחיות להסתדר בעולמן החדש, לפגוש את אדם וחווה, לצפות בהם, לבסוף הוצאתי אותם מגן עדן. לא עשיתי את זה מרוע לב, לא עשיתי את זה כמו שכתוב בתנ"ך, לא גירשתי אותם. הם החלו לשאול אותי ולהתעניין לגבי מה שיש בעולם, אז נתתי להם ללכת ולחקור אותו בעצמם, הייתה זו הפעם האחרונה לדורות רבים שבה דיברתי עם בני האדם.

 לאורך הדורות אהבתי בני אדם וחיות והתאכזבתי מהם והתגאיתי בהם כאחד. אבל ככל שהזמן עבר התחלתי להרגיש בודד, לא היה לי אף אחד לצחוק איתו, לבכות איתו, לכעוס איתו, תמיד ידעתי שזה לטובה אבל הידיעה הזו לא הפרה את הבדידות. לכן החלטתי להתגלות לפני אדם אחד בכל דור, ניסיתי לשכנע את עצמי שאני עושה את זה בשביל בני האדם, שזה יעזור גם להם ולא רק לי. כשאני חושב לאחור אני מבין עד כמה אנוכי הייתי, אך באותה עת כל שרציתי היה חברה. אחד האנשים הכי מעניינים שדיברתי איתם לאורך השנים היה משה, הוא היה בן שיח אמיתי, לא כמו כל האנשים לפניו ואחריו, הוא לא הסכים עם דבר שאמרתי לו. הוא התווכח איתי כמעט על כל דבר והתלונן כשלא היה לו טוב. הוא התלונן הרבה, אבל לא משנה כמה מציק הוא היה הוא תמיד זכר להגיד לי תודה והסכים לדבר איתי בכל שעה (גם אם היה זה רק בשביל להתלונן). היפכו הגמור של משה היה שמואל. כבר מצעירותו הראה לי שמואל את נאמנותו ואת דבקותו בי, הוא תמיד הקשיב לי, תמיד כיבד אותי ואף פעם לא ערער על החלטותיי. בכל פעם שמשהו לא הלך קשורה הוא האשים את עצמו וניסה לתקן אותו. גם אם לפעמים הוא היה קצת תלותי וכנוע מידי, אהבתי אותו.

אהבתי אותו גם כשיום אחד עם ישראל החל לבקש שמלך ישלוט עליהם. שמואל, עבדי הנאמן האשים את עצמו בכך, הוא חשב שבגלל תפקודו העם רוצה שמישהו אחר ישלוט על העם. מיהרתי להרגיע אותו ולהגיד לו שהוא לא אשם, שזאת אשמתי, שהם לא מאסו בו, אלא בי. כשדיברתי אל שמואל ניסיתי להישמע רגוע ושקול אבל בתוך תוכי רתחתי מכעס. איך הם מעזים לבקש מנהיג אחר, איך הם מעזים לרצות להיות ככל הגויים. עבר זמן עד שהבנתי למה. ראיתי שמלכים לא יעזרו לעם, שלהפך הם ידרדרו את העם אף יותר, אמרתי לשמואל להגיד להם זאת, אך הם לא הקשיבו. חיפשתי את האדם שיהיה להם למלך הטוב ביותר ומצאתי את שאול. הוא היה גבר צעיר, גבוה רחב כתפיים ומלא בפוטנציאל. ראיתי שני נתיבים שבהם יוכל לצעוד, הראשון הוא הנתיב ללא העורמה, ללא גאווה, נתיב של נדיבות, ענווה וכנות. נתיב זה היה מביא שלום ושגשוג לכל העולם. הנתיב השני היה נתיב של שקרים, גאוותנות וכעס, נתיב זה היה מביא לשחיתות ושיגעון. בהתחלה לא העם ולא שאול האמינו שהוא האדם המתאים למלוך על כל העם. אבל לאט לאט הוא הוכיח את עצמו. אחר הקרב על יביש גלעד כולם האמינו בו. כפי שאני בטוח שכבר הבנתם הסיפור שאני מספר לכם הוא לא סיפור שנגמר ב"והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה", אבל את שאר הסיפור אספר לכם בפוסט הבא וגם אענה לכם על השאלה שאתם בטח שואלים את עצמיכם: "אם אתה כזה כל יכול ורואה את הכול מראש, למה לא פשוט עשית שהכול יהיה טוב ויפה ושהסיפור כן יגמר באושר ועושר?"